מרוקו
אל תחשבו שהיה קל להחליט לנסוע לשם… דן בעלי, חשב שזו ארץ מסוכנת ולא יהיה לנו נעים לטייל בה לבד (אני לא אוהבת טיולים מאורגנים- מעדיפה את החופש שלנו לעשות מה שאנחנו אוהבים ומתי גם אם זה לקום יום אחד ב12 כי ככה בא לנו) אבל, ברור שבסוף אני מחליטה לאן טסים 😊 וכך יצא שאחרי מסע שכנועים והבטחות לנופים יוצאי דופן, סגרנו טיול לצד החששות. היום בדיעבד, אני יכולה לומר לכם, שאין מדינה באירופה שהרגשתי בה כל כך בטוחה! כן, יש מלכודות תיירים כמו בכל מדינה, וכמובן שיש סכנה מפיגועים, שוב כמו בכל העולם, אבל האנשים שפגשנו- החל מנותני שירות במלונות יוקרה ועד למלצר במסעדה פשוטה בתחנת דלק, כולם חזרו והדגישו שהיהודים והברברים (בניקוד סגול) הם הראשונים שהגיעו למרוקו, ולכן אנחנו מקובלים ומוזמנים אפילו יותר מתיירים רגילים. הם לא הפסיקו לדרוש ש”נרגיש בבית” והכי חשוב שנספר בישראל כמה בטוח לטייל במרוקו. אז לכל החוששים, כמובן שבמסגרת כללי הבטיחות הסבירים שהייתם נוקטים בכל מדינה, אל תפחדו! זה מקום מדהים, עם נופים ייחודיים והוא בהחלט שווה טיול!
המסלול שבחרתי לנו הוא מסלול מעגלי ואפשר גם לעשות אותו כמובן בכיוון השני. ישנם מקומות נוספים יפים וממומלצים במרוקו שאפשר לראות אם יש עוד זמן ובהתאם להעדפה אישית (כמו למשל טרק לפסגת הר הטובקל או בטן גב באיסווירה שהיא עיירת חוף ותוכלו להתייעץ איתי בשמחה)
יום 1 – טיסה ולינה במרקש
טיסה דרך איסטנבול לישראל עם עצירה של שעתיים. מחלקת העסקים של חברת Turkish ידועה כמצוינת, אבל אני חייבת להגיד שלא התלהבתי מהשירות ומהמושב בהשוואה למחלקות עסקים מפנקות יותר בהן טסתי כמו k.l.m. או Cathay pacific, שהיא הטובה ביותר בעיניי. לעומת זאת הלאונג’ באיסטנבול אליו היינו זכאים להכנס בגלל שטסנו במחלקת עסקים היה וואוו! שדה התעופה באיסטנבול נפתח לפני כשנה והלאונג’ היה הכי מושקע שראיתי! מקלחות ושירותים משיש איטלקי עם זרי ורדים ענקיים, שירותי גיהוץ, סוויטות פרטיות, איזור שינה, איזור למשחק גולף אלקטרוני, משחקייה ענקית וכל סוגי המאכלים שתוכלו לחשוב עליהם כולל פסטה טריה שמכינים אותה מולכם לפי העדפתכם האישית! אפילו קונקשיין קצת יותר ארוך לא היה נורא.. עלינו על טיסה קצרה למרקש (4 שעות) ונחתנו. בכניסה למרוקו צריך להציג ויזה – וזהו תהליך ששמו יצא לשמצה בין התיירים הישראלים. אנחנו סיימנו תוך 5 דקות לאדם לערך לקבל את הויזה במשרד של המשטרה המקומית ואחרינו הגיעה קבוצה של 70 ישראלים שגם הם היו צריכים להיכנס, אחד אחד, והבנו מהנהג שלנו שאכן יש אנשים שממתינים במקרה כזה גם 4 שעות לקבלת הוויזה. אז איך עשינו את זה כל כך מהר? השתמשו בטיפ הבא כיצד לקצר את התהליך למינימום:
את הוויזה סידרתי בעזרת סוכן ישראלי מקצועי ובידיי היו מראש כל המסמכים והבולים (כמו אגרה שנדרשים לשלם) אותם גם הצגנו באיסטנבול לפני העלייה למטוס. בגלל שטסנו במחלקת עסקים, (פינוק של ירח דבש) היינו הראשונים לרדת מהמטוס ולכן גם הראשונים להגיע לתור להנפקת הוויזות. אני מאוד ממליצה שגם אם אתם טסים במחלקת תיירים – או שתשדרגו את המושב למושב בקדמת המטוס או שתעשו מסלול וי איי פי- עליו ניתן לשלם באתר של שדה התעופה של מרקש, וכשתנחתו מישהו יחכה לכם בשרוול של המטוס ויעביר אתכם בתור נפרד וקצר הרבה יותר וכך תחסכו את התור. החוויה שלנו, אולי כי היינו ראשונים, הייתה חיובית ושונה לחלוטין ממה שמדברים עליו הישראלים.
הגענו למרקש ובלילה הראשון בחרתי ללון ב "לה ממוניה" כי זה מלון אייקוני ומרכזי שמאוד רציתי לבקר בו (אגב, יש בו אבטחה רצינית שמונעת כניסה ממי שלא אורח במלון כדי לשמור על פרטיות האורחים). המלון נבנה בשנת 1920 וקושט בעבודת יד על ידי הצייר ג'ייקוב מאג'ורל. מאז הוא שופץ והורחב על ידי הממשלה ונבחר כמה פעמים למלון היפה בעולם. החדרים במלון בעיצוב מרוקאי מסורתי עם דלתות עץ מצוירות ביד ומוזיאקה בחדרי הרחצה. מהשדה אסף אותנו נהג של המלון והחלטנו לא לצאת ממנו אלא לנוח בבריכה המפנקת ולאכל במסעדת "לה מרוקין" – המסעדה המרוקאית היוקרתית במלון. נהנינו גם מהספא שיש בו כמובן את כל הטיפולים המסורתיים לצד טיפולי פנים ומסאז'ים.
אם אתם לנים במלון, בקשו בקבלה שיפתחו לכם את הגינה שנקראת “גרנד סלון”, זוהי חצר פנימית מרהיבה שהכניסה אליה נעולה כדי לשמר אותה והיא מהממת ביופיה. אגב, במלון ישנן חנויות של מותגים יוקרתיים כמו דיור ולבוטיין וגם בוטיק של פייר הרמה, הקונדיטור הצרפתי המפורסם. וטיפ נוסף ממני, אם אתם בכל זאת רוצים רק להיכנס לראות את המלון ולהצטלם בו כי הוא באמת מרהיב, ולא ללון, תגידו שבאתם לשתות קוקטייל בגינה או לבקר באחת החנויות, וכך תכנסו בקלות.
יום 2 – ממרקש לכיוון עמק האוריקה בדרך טיזין טיצ'קה (Tizi n'Tichka) עד וואזארזת
בבוקר אסף אותנו נהג פרטי שהזמנתי מהארץ (צרו איתי קשר ובשמחה אעזור לכם להזמין אותו גם). לפני שאתחיל לספר על היום הזה, אני חייבת להגיד שהנהג, מחג'וב שמו, עשה לנו את הטיול! הוא היה כל כך נעים ונחמד, דאג לנו, היה כמו חבר, צלם ומדריך טיולים ביחד. הוא הגיע בג'יפ חדש וכל יום בערב הוא ניקה אותו. כשלא הרגשתי טוב הוא דאג לי כמו אח גדול. כשנתקענו בלי כסף מזומן הוא השאיל לנו מהכסף שלו. לקח אותנו למסעדות מקומיות ולנקודות תצפית מרהיבות. הוא אפילו התמקח בשבילי על דברים שרציתי לקנות! כמובן שעלות של נהג היא גבוהה יותר מעלות השכרת רכב ונהיגה בו לבד, אבל טיפ חשוב ביותר –
אני ממליצה שאם ביכולתכם לקחת נהג פרטי, עשו זאת, זה באמת הרבה מעבר ל"לדעת את הדרך" כי יש וויז בכל מקרה, הבעיה המציקה הרבה יותר היא המשטרה המרוקאית, שנראה כאילו כל מה שהיא עושה זה להתרכז בעבירות תנועה, גם הכי פעוטות, כי הם נמצאים בכל מקום, לא מדווחים עליהם בוויז, והם יעצרו אותך גם אם נסעת 2 קמ"ש מעל המותר (לפי המכשיר שלהם..). הנהג שלנו התמודד עם השוטרים בעזרת סכום כסף קטן, (בפעמים הרבות שעצרו אותנו למרות שלרוב הוא כבר הכיר איפה הם נמצאים) פתרון שהם לא מוכנים לקבל מתיירים, כדי לא לפגוע בשמם. בנוסף, הנהיגה מאוד מסוכנת, הנהגים המקומיים עוקפים על פס לבן, נוסעים באדום וכל עבירה שתוכלו לחשוב עליה, כך שעדיף שמישהו מקומי שמכיר את הדרך ינהג ויתמודד עם כל זה, ולא אתם.
יצאנו לנסיעה שבה עוברים דרך הרי האטלס האדומים המפורסמים ובתי הברברים שעשויים מבוץ וקש. אמנם קשה להאמין שאנשים חיים בבתים כאלה אבל היום כבר יש להם צלחות לווין וחשמל. בעיירה Zerkten עצרנו בהמלצת הנהג שלנו, לראות איך נשים מכינות בשיטות עתיקות את שמן הארגן המיוחד המופק מעץ שצומח רק במרוקו ומשתמשים בו לקוסמטיקה ומאכל. קנינו חמאת בוטנים ביתית מדהימה ומוצרי קוסמטיקה שונים. אחר כך המשכנו והגענו לנקודה הגבוהה ביותר בהרי האטלס col du Tichka .
הצטלמו כמה מטרים מהנקודה הכי גבוהה בהרי האטלס כדי לראות בחינם את הנוף הנפלא שנשקף ממנה, מבלי לשלם לאחת החנויות הדורשות תשלום עבור כניסה לתחומן כדי להצטלם.
לאחר מכן נסענו לקסבת Telouet. "קסבה" היא כמו ארמון קטן מוקף חומות, בו גרה המשפחה ששלטה באזור והקסבה נקראת על שמה. טיפ – כשתכננתי את הטיול, והסתכלתי על תמונות של הקסבה באינטנרט, ראיתי שהיא לא כל כך שמורה, והיא נראתה לי בזבוז זמן, לכן חשבתי לוותר על הביקור בה. אבל – אל תוותרו בשום פנים ואופן! בהמלצת הנהג שלנו גיליתי שהחדרים הפנימיים של הסולטן הם במצב מעולה ויש בהם מוזיאקה מאוד יפה ומהגג שלה נשקף נוף מדהים של כל האזור (ואם אתם לא עם מדריך, עקבו אחרי האנשים שעולים במדרגות הצרות מאזור המגורים של הסולטן כדי להגיע לנקודת התצפית) ולכן אני ממליצה מאד לבקר בה.
לאחר מכן המשכנו בדרך הנוף ההררית היפה מאוד כשלעצמה לקסבת "אית בן חדו" (Hit Benhaddou) אולי הקסבה המפורסמת ביותר במרוקו- גם כי היא בנויה על צלע ההר בצורה מאוד מיוחדת וגם כי צולמו בה אינספור סרטים וסדרות כמו "משחקי הכס", "המומיה" ו"טרויה".
לפני שעלינו לבקר בקסבה עצרנו במסעדה קטנה וביתית שלה גג הצופה לקסבה עם אוכל טעים מאוד ושירות נהדר, ממליצה עליה מאוד! שמה chez brahim boulkaid היא בהחלט שווה את החיפוש שלה ולא לאכול ב"מלכודת תיירים" על הרחוב הראשי בואזרזאזאת.
עלינו לקסבה המהממת ונהנינו מהנוף. בדרך חזרה למטה תראו "פטיסרי", היחידה בתוך הקסבה (אתם לא תפספסו) אפשר לשתות בה תה מרוקאי חם ולהירגע עם הנוף המדהים הנשקף ממנה (זה גם מקום מושלם לתמונות). בתוך הקסבה, ישנו רישיון הפעלת חנויות רק לכמה משפחות בודדות שנמצאות שם דורי דורות, ואפשר לקנות מזכרות ועבודות יד קטנות.
לסיום, נסענו לוואזרזאזת, בה גם לנו. ביקרנו בבית העירייה והצטלמנו ליד "עיר הסרטים" בה בחרנו לא לבקר (לאחר שביקרנו ביוניברסל ובדיסני הבנו שהמקום קצת מיושן ולא מתוחזק ולא הרגשנו צורך להיכנס). ישנו ב"ריאד" קטן וביתי. ריאדה זה לא מלון רגיל אלא בעצם בית אירוח מסורתי, מה שפעם היה בית. בכל ריאד יש חצר פנימית שיש בה אלמנט של מים המסמנים את החיים. כל החדרים בריאד פונים לחצר הפנימית ולא החוצה כי פעם רצו שהנשים לא יסתכלו החוצה ולא יסתכלו עליהן ולשמור את המשפחה מאוחדת. היום צורת המגורים הזו כבר פחות מקובלת ורוב הריאדים הפכו למלונות בוטיק והכיף והמיוחד בהם הוא ההרגשה המשפחתית. יש מעט מאוד אנשים כי לרוב יש גם מעט חדרים, כל האורחים יורדים לאכול באותה השעה, והארוחה תמיד מבושלת במקום במטבח ביתי, ומוגשת כמו בבית. היושבים בשולחנות לידנו התעניינו מאיפה אנחנו וממש הייתה אווירה משפחתית.
יום 3 – נוסעים לסהרה!
יצאנו בבוקר לכיוון מדבר סהרה, בדרך " 1000 הקסבות". הנהג המליץ לנו, בצדק, לצאת מוקדם כדי להספיק את טיול הגמלים אליו יוצאים בשקיעה במחנה שלנו בסהרה. נסענו דרך העיירה "אל קלה מגונה "(El-Kelaâ M'Gouna) (עם תצפית יפה שעצרנו בה לתמונות), עמק הדאס (Dadès Gorge) וקניון הטודרה (Todra gorge) אליו הגענו עם הרכב, וירדנו לטיול רגלי קצר והתרעננות בנחל הזורם בו. אכלנו צהריים בטינרהיר Tinerhir והמשכנו דרך ארפוד (Erfoud) בה ראינו שוק מקומי.
המשכנו למרזוגה (merzouga). אנחנו היינו ברכב 4X4 ולכן לא הייתה לנו בעיה להגיע עד המחנה (camp) שבו לנו. אבל לכל הקאמפים יש הסדר שבו בתשלום נוסף באים לאסוף ממרזוגה ומחנים שם את הרכב אם הוא לא ג'יפ. הם גם יחזירו אתכם כשתצאו מהמחנה. בדרך לקאמפ, היה נראה כאילו אנחנו סתם נוסעים בחולות עד שפתאום התגלו מולנו כמה אוהלים לבנים ענקיים (Merzouga luxury desert camp). התקבלנו במשקה קר ופירות יבשים מקומיים. לאחר התרעננות קלה יצאנו לטיול גמלים בשקיעה- חוויה אחת השוות שעשיתי (בתור אחת שממש לא אוהבת לרכב על חיות). הנוף מדהים! כמו להיות בסט של אלאדין, האנשים מקסימים והחוויה מיוחדת בטירוף!
יש לי שלושה טיפים חשובים לחוויה הזו- הראשון: אם לא קר מידי צאו יחפים! העלייה על הדיונה קשה מאוד כשיורדים מהגמל והנעליים רק מקשות. בבוקר כשהיה קר (וזה מדבר, למרות שביום 40 מעלות בלילה קפוא) יצאנו עם גרביים ללא נעליים וכל שאר האנשים קינאו בנו.
השני- קחו שני לילות! המקום והחוויה המיוחדת שווים את זה! ואל תוותרו ביום השני על סיור שטח עם ג'יפ, גלישת חול, רייזורים, פיקניק מבודד בדיונות או כל פעילות מגניבה אחרת שאפשר לעשות שם.
והשלישי- הנהג שלנו עצר לנו בדרך לקנות צעיף שעולה משהו כמו 30 דירהם. כשפקפקתי בו הוא אמר שאני לא אצטער כי הוא כבר מכיר אותי. ואכן, כשהגענו למחנה, קשרו לנו אותו על הראש, עשיתי מלא תמונות והרגשנו אפילו עוד יותר בתוך החוויה- היה ממש מגניב!
כשחזרנו מהטיול חיכתה לנו מדורה ונשנושים. בערב קיבלנו ארוחת ערב מדהימה שבושלה במקום (כלולה במחיר) והופעה עם דרבוקות.
יום 4 – הנסיעה לפז
ב-6 בבוקר קמנו (השעה תלויה בעונה שמשפיעה על שעת הזריחה), קיבלנו תה וקפה חם ויצאנו לטיול נוסף, היה דומה מאוד לשקיעה אבל לא יכלנו לוותר על החוויה. בדוקו טוב את מזג האוויר לפני שיוצאים, כי לפעמים יש סופות חול ולא רואים כלום גם ככה ולא שווה להתעורר במיוחד. כשחזרנו חיכתה לנו ארוחת בוקר מושלמת, ביתית ומפנקת ויצאנו לכיוון פז. הנסיעה לפז ארוכה (8 שעות) ויחסית משעממת. אין הרבה לראות בדרך. כן נהנינו מאד מביקור ביער הקופים (Cedar forst), שבו עצרנו בדרך לאיפראן (Ifran). כעשרים קילומטר דרומית לעיר, כאשר תעברו בתוך יער הארזים, עצרו בכל מקום את הרכב (תראו שם עוד תיירים שיעשו זאת) קנו שקית בוטנים ב10 דירהאם = בערך 3 שקלים מאחד המוכרים באיזור וכך תוכלו להאכיל את הקופים המתוקים.
עצרנו גם בעיירה איפראן עצמה, עיירת סקי (שידועה בדמיונה לשוויץ). העיירה מאוד נקייה ומעוצבת כמו עיירה אירופאית ויש בה מדרחוב קצר וחמוד. לקראת הערב הגענו לפס. שימו לב אכלנו במסעדה של המלון בו לנו (Hotel sahari) דג טונה נא וקיבלנו קלקול קיבה נוראי.. לא מומלץ. המלון עצמו מאוד מודרני ומעוצב יפה, יש בו גם ספא של ג'יבנשי אבל התחזוקה לא ברמת 5 כוכבים אמיתית..
יום 5 – פז
למחרת בבוקר לקחנו מדריך מקומי שעשה לנו סיור בפס בין האתרים ההיסטוריים. ראינו את שער ארמון המלך (Dar el-Makhzen) עם הדלתות המוזהבות, את בית הקברות היהודי הלבן הבוהק שנמצא מולו, ועלינו לתצפית על העיר מהמצודה הצפונית (Borj Nord). המשכנו לסיור צפייה בבעלי מלאכה העובדים בשיטות עתיקות, במקצועות שנשכחו מהעולם. ראינו איך מכינים מוזאיקות צבעוניות ומנורות מנחושת.
גולת הכותרת בפס היא לבקר באתר שבו ניתן לראות איך צובעים עורות בבריכות עם צבע טבעי לגמרי שמופק מתבלינים וצמחים (Tanneries). הריח למעלה מזעזע ותקבלו למטה עלי נענע כדי שתוכלו לשרוד אותו. מה שכן, הוא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי. . התצפית למעלה מרהיבה! המקום הינו אתר לשימור מורשת עולמית של אונסק"ו מכיוון ופרט למקום אחד נוסף בפרו, אין עוד מקומות כאלה בעולם בהם צובעים את העורות כמו פעם. העלייה לתצפית על הבריכות היא חינמית דרך כל מיני חנויות וכמובן שבדרך מטה ינסו למכור לכם מעילים שונים. למי שאוהב, האיכות של העור בחנויות נראית טובה והמחירים יחסית זולים. לאחר מכן המשכנו לסיור בעיר העתיקה של פז, במדרסת בונעינה (Bou Inania Medersa) העתיקה עם הקירות המצופים קרמיקה, מסגד קארוינה (Kairouine Mosque) הסמוך ובשוק. פז מפורסמת במכירת תכשיטי זהב וגם כל סוגי מלאכות היד – ממנורות מעוצבות ועד תכשיטים וקישוטים לבית.
יום 6 – מפז לשאפשאון הכחולה
יצאנו לכיוון שאפשאון (Chefchaouen) הנמצאת בלב הרי הריף. בדרך עצרנו בכל מקום שהיה נראה לנו יפה להצטלם בו, אבל כל הדרך הייתה מהממת.
ברגע שמגיעים לאזור והעיירה נגלית מבין ההרים, "ואוו" היא המילה היחידה לתאר אותה. עיר ציורית כאילו שיצאה מאגדה. יש שאומרים שהצבע הכחול של העיירה הגיעה מהאוכלוסייה היהודית שהגיעה למקום ב1942 אחרי גירוש ספרד והחלה בהשפעת הקבלה לצבוע את הבתים בכחול, כדי להרחיק עין הרע. שאר האוכלוסייה הלכה בעקבותיהם. יש גם הטוענים שהבתים נצבעו כחול כדי להרחיק את היתושים… כך או כך המקום מדהים. אין אטרקציה תיירותית בשאפשאון, חוץ מלהסתובב בסמטאות הצרות והכחולות, לקנות דברי אומנות ומזכרות, לשתות בבית קפה או לאכול במסעדה עם גג שבו תצפית (תמיד תשאלו, לרובן יש גגות) ולקראת השקיעה לצאת להליכה לכיוון המסגד הספרדי (כך הוא נקרא) שמול העיר ולצפות בשקיעה המרהיבה. אנחנו חסכנו זאת ולקחנו ריאד שנמצא בדיוק מתחת למסגד וכך נהנינו מהשקיעה מהמרפסת בחדר שלנו עם תה חם.
הריאד "דאר יסמין" (DAR JASMIN), חדש, יפה, נקי, בוטיקי והצוות בו מקסים! אמרנו להם שאנחנו לא מרגישים טוב בבטן (שאריות מהרעלת הקיבה שקיבלנו בפז), ולכן לא נגיע לארוחת ערב, והם הזמינו אותנו לרדת בכל זאת והכינו לנו על המקום ובמיוחד לנו מרק תפוחי אדמה ביתי ואפילו חייבו במחיר נמוך עד מצחיק. יש לקחת בחשבון, שהבאסה היחידה עם הריאד הזה הוא העובדה שצריך לעלות 173 מדרגות אליו… אמנם מישהו ירד לסחוב לכם את המזוודות אבל זה לא מתאים לכל אחד.
יום 7-9– נוסעים דרומה לקזבלנקה
אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לקזבלנקה (Casablanca). הדרך לקזבלנקה עוברת בכבישים מהירים והחזרה לציוויליזציה כמו שאנחנו מכירים נגלית לעין. לפתע "מקדונלדס", דרכים מהירות ומפעלים מחליפים את הנוף הקסום.
העיר קזבלנקה עצמה מאוד מודרנית, ולמעט מספר אתרים, היא פחות מושכת בעיני . ישנו במלון Four seasons שהיה יפה, אך שידר הרגשה מאוד "מלונית" ולא חמימה כמו שלרוב תיתקלו במלונות של הרשת. בחרתי בו כי הוא המלון היפה ביותר בקזבלנקה.
בעיר נמצא המסגד השלישי בגודלו בעולם, מסגד חסן ה-2. המסגד מרהיב ולקחנו בו סיור מודרך פרטי שנתן לנו את האפשרות לשאול שאלות ולהבין סיפורים היסטוריים מעניינים. המסגד עצמו נבנה על הים, מחומרים טבעיים וכדי לבנות אותו נאספו תרומות מכל העולם כל אחד לפי יכולתו בשביל הברכה שבאה עם תרומה כזו לבניית מסגד. כל המסגד פרט לזכוכית שהגיעה מאיטליה בנוי מחומרים מקומיים וכדי להתאים אותו לאקלים המרוקאי יש לו גג שיכול להפתח ולאוורר את המתפללים. בחודש הרמאדן, 100,000 אנשים מגעים לתפילת יום שישי ואין אפשרות להתקרב בכלל לאיזור המסגד. הכניסה למסגד היא בשעות קבועות מראש ואפשר להתעדכן באתר (גם אם באים עם מדריך). המוזיאון של המסגד לא מומלץ (מיושן ולא מחדש).
טיילנו בעיר העתיקה, שהחווירה בהשוואה לפז ומרקש. לחובבי הקניות, ישנו קניון ענקי (Morocco mall) ובו יש כל מותג שאתם חולמים עליו, מזארה ועד דיור. המחירים טובים אבל ללא הבדלים רציניים מאירופה שהרי התשלום ביורו (לא לשכוח לבקש החזר מס בקניות גדולות). בדיעבד, עשינו יותר מידי לילות בקזבלנקה, יש בה יום טיול אחד. אמנם נחנו יום אחד בבריכה במלון אבל כשהמשכנו בטיול למרקש, וראיתי את המלונות המדהימים שיש בה, הבנתי שהיא העיר הנכונה יותר ל"בטן-גב".
יום 9-14– מרקש
טסנו על הבוקר, כדי לחסוך את הנסיעה של 4 שעות אחרי שכבר נסענו הרבה בטיול.. המחיר היה בסביבות ה100$ לאדם. הזמנתי לנו את המלון Royal mansur אליו חיכיתי להגיע כל הטיול. אחד המלונות היפים בעולם, מלון שנבנה על ידי המלך מוחמד ה-5 שהיה זקוק למקום מודרני יותר להלין את אורחיו ורצה לבנות את המלון המפואר ביותר במרוקו. יש שאומרים שחדרי האירוח בארמון שלו במרקש היו כבר ישנים והוא העדיף שיהיה מלון עם צוות מיומן באירוח ברמה הגבוהה ביותר. במלון שירות מדהים- אישי וחמים ועם זאת מאוד יוקרתי וגם בארוחת הבוקר המלצרים עוטים כפפות לבנות. כבר ביציאה מהמטוס על השרוול חיכה לנו מישהו עם שמנו. הוא העביר אותנו במסלול מהיר את כל התורים והגענו לרכב מפנק. המלון נבנה על גן בוטני עתיק מהרגע שנכנסים למלון, מרגישים כאילו נכנסת לעולם אחר. החדר הקטן ביותר במלון הינו בגודל 3 קומות והוא בעצם "ריאד" קטן עם בריכה בגג. במלון מסעדה מרוקאית עם 2 כוכבי משלן, מסעדה צרפתית ומסעדה יפנית עם סושי מושלם.
מומלץ ללכת לאכול בגן סושי גם אם אינכם בוחרים להתארח במלון, רק כדי להתרשם מיופיו ולהסתובב בגנים.
אנשי הצוות הכירו אותנו בשמנו, המלון מודרני למרות העיצוב המסורתי, הבריכה ענקית והספא (!!) אחד היפים שראיתי. טיפול החמאם בספא של הרויאל מנסור נחשב לטיפול החמאם הטוב ביותר במרוקו. הספא עצמו הוא מבנה מדהים והקירות שלו נראים כמו תחרה לבנה. הטיפול מאוד מיוחד ושונה מטיפולי ספא מוכרים, ואנחנו בחרנו בטיפול שמשלב את הקרצוף המסורתי והסרת התאים המתים ולאחריו מסאז' רגיל. את הטיפול בחמאם מסיימים במקלחת ואז בבריכה קפואה. כיף אחרי כל זה להתפנק במסאז' עם קרם גוף עשיר.
שלושה ימים בילינו במלון המדהים הזה, במהלכם, בזכות מיקומו המרכזי מאוד (רק 5 דקות הליכה מכיכר ג'מעה אל פנה הכיכר המרכזית של מרקש), נהנו גם מסיור ב"מדינה". ה"מדינה" של מרקש מאוד סבוכה וסיפרו לנו שבנו אותה ככה בכוונה, כדי לבלבל את האויבים. אם מישהו לא מקומי, אין מצב שהוא לא יתברבר בסמטאות הצרות, כך ישר יוכלו לזהות אותו ולתפוס אותו. אנחנו קיבלנו מדריך מהמלון, שגם סיפר לנו עובדות מעניינות כמו למשל: שהמרוקאים מאמינים בעין הרע. לכן, תמיד ביציאה מהשוק, תראו דוכן למכירת עלי נענע. את העלים קונים ממש לפני היציאה כדי לשים אותם בשקית מעל הקניות, שהשכנים לא ידעו מה קנית וכמה כסף יש לך. כמו כן, בכל "שכונה" במדינה תמיד יהיו בית מדרש, תנור או טאבון שכונתי, וחמאם. הטאבון השכונתי הוא המקום בו אפשר לראות מה קורה אצלך בבית- אם הכנת יותר לחם או פחות: אולי יש לך אורחים אולי אשתך בהריון, ובקיצור – כל הריכולים שבסוף התנקזו לחמאם. שם גם הנשים המבוגרות היו בוחרות אישה לבן שלהן, אחרי שבחנו את גופן העירום של הנערות הרוחצות. השוק ענק וכיף לקנות בו מזכרות, תבלינים ואפילו עתיקות. ה"מדינה" עצמה יפה מאוד, אך לא הרגשנו צורך להיכנס לכל האתרים בה, מכיוון שהמלון שישנו בו היה יפה יותר מכל ריאד עתיק אליו יכלנו להיכנס לטייל (כמובן עניין של בחירה, ומי שישן במלון אחר אולי כן ימצא בזה עניין).
זהירות, רוכלים שונים ינסו לבלבל אתכם בכוונה ולקחת אתכם למקומות שבהם תרגישו אבודים, כדי להכריח אתכם לקנות, או ידרשו מחיר מופקע על זה שצילמתם את החנות שלהם ולכן, אני ממליצה לקחת סיור רשמי מודרך.
בנוסף, היזהרו שלא יסדרו אתכם – לצד עתיקות אמיתיות, מוצעים למכירה זיופים ודברים רבים שמיובאים מסין, וכמו שאמר המדריך שלנו- זה ממש לא מרוקאי… היזהרו ממכשפי הנחשים, הם ידרשו מכם סכום ענק של כסף כי צילמתם אותם, עדיף לא להתקרב ואם כבר התקרבתם סרבו לתת סכום מופקע (שמענו מהמדריך על דרישות ל-150 יורו). גם המיצים בכיכר המרכזית לא מומלצים ולפי המדריך שלנו הם מהולים במים ולעתים לא טריים.
באחד הערבים יצאנו לאכול במסעדת Plasis Jad Mahal. ישנן כמה מסעדות שבהן ניתן לראות הופעה מרוקאית, המלון שלנו המליץ עליה. יש אוכל סבבה, אבל יקר ולא מצדיק את המחיר. אמנם ההופעה והאווירה נחמדה, אך היא נמשכת רק 20 דקות. ההופעה כוללת רקדניות בטן וכמה פעלולי אש.
חובה ללכת למוזיאון איב סאן לורן ולגני מאג'ורל גם למי שלא חובב אופנה. המוזיאון קטן ונחמד ומספר את ההיסטוריה וההשראה של איב סאן לורן שעבר מעיצוב רק בשחור ולבן להוספת צבעים נוספים בעקבות הביקור במרוקו. הגנים יפים ומטופחים מאוד ובעיקר הווילה שצבועה בצבע כחול מאג'ורל, ונקנתה על ידי איב סאן לורן. התור למוזיאון ולגנים ארוך מאד, שכן הם מתויירים מאד, ולמזלנו המלון שלח בבוקר מישהו שיעמוד בשבילנו בתור ויקנה לנו כרטיסים וכך לא היינו צריכים לחכות שניה. היה קשה אפילו להצטלם בלי שמישהו יידחף. בכל זאת, לא הייתי מפספסת.
בשלושת הימים האחרונים יצאנו מהעיר עצמה למנוחה במלון AMANJENA , שנמצא רבע שעה נסיעה ממרכז מרקש. המלון הוא חלק מרשת אמאן הידועה ובנוי מבוץ וחומרים מרוקאים מסורתיים בצבע אדום.
רציתי מאוד לחוות גם את המנוחה בריזורט ולא רק ללון בתוך העיר, למרות שהרויאל מנסור הרגיש כמו אי של שלווה בתוך העיר הרועשת. המלון מדהים, נראה כמו ארמון קטן ומשלב מודרניות עם מסורת בצורה מדוייקת. גם פה, כל חדר ענק, ויש לו גינה ממש כמו וילה במפלס אחד. אלמנט המים המסורתי מיוצג במזרקה קטנה או בריכה בכל חדר ואיזור ישיבה מעוצב לידו. העיצוב נקי ומוקפד, השירות אישי ומפנק, האוכל מצויין- המסעדות המרוקאית, היפנית והאיטלקית מעולות אחת אחת, ותשומת הלב לפרטים, למשל כמו חלוקת שכמיות למקרה שיהיה קריר בערב, הייתה מדהימה.
בכניסה למלון יש אגם עם דגים וכן בריכות נוי הפזורות בכל רחבי המלון ולמתעניינים, יש גם מגרש גולף עצום וספא מפנק בעיצוב אוריינטלי מהמם. אני ממליצה לסיים את הטיול במנוחה שכזאת וקצת "בטן גב". הטיול כשלעצמו היה עמוס ובתחילתו עברנו כל יום ממלון למלון אחר, ולכן היה כיף לסיים את הטיול ברוגע.
אם יש לכם שאלות בכל נושא, שלחו לי הודעה בכל דרך ואשמח לעזור לכם! מקווה שהרגשתם קצת כאילו טיילתם איתי..
